<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יצחק בר אבדימי</h1>
<h2>דף עו.</h2>
וגרסינן נמי בכמה דוכתי [חגיגה י"א ע"ב, יבמות ג' ע"א, סנהדרין נ"א ע"א] אתיא זימה זימה. ועיקרה בהלכה ראשונה דאלו הן הנשרפין ומייתי לבתו מאנוסתו בג"ש דהנה הנה זימה זימה לשריפה. כדאיתא נמי בפ"א דכריתות הלכה האוכל חלב ודם וכו'. בסוף הגמרא [ה' ע"א] אמר אביי אל תהא ג"ש קלה בעיניך שהרי (פיגול) בתו מאנוסתו אחד מגופי תורה ולא למדה הכתוב אלא בגזירה שוה [ד]אמר רבא אמר לי רב יצחק בר (אבא) [אבדימי] אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה.
ואדאתן עלה מיהא נימא בה מילתא. הכא אמר אביי בתו מאנוסתו לא למדה הכתוב אלא בגזירה שוה דזימה זימה והנה הנה. ובאלו הן הנשרפין [ע"ו ע"א] מסקינן בתו מאנוסתו מנין אמר אביי קל וחומר, על בת בתו ענש הכתוב על בתו לא כל שכן. וכי עונשין מן הדין, גלויי מילתא בעלמא הוא. ורבא אמר [אמר] לי רב יצחק בר (אבא) [אבדימי] אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה. אלמא אביי בקל וחומר יליף לה. ולא קשיא דכיון דבת בתו דהיינו שאר דידיה, כדאיתא בתחילת גמרא באלו הן הנשרפין, דמפרש אביי לברייתא דתניא מנין לרבות זכרים כנקיבות, דהיינו מניין לעשות [שאר] הבא ממנו כשאר הבא ממנה, נאמר כאן זימה ונאמר להלן זימה. ופרכינן והא בשאר דידיה לא כתיב זימה. אמר רבא אמר לי רב יצחק בר (אבא) [אבדימי] וכו'. אלמא דאביי נמי מייתי לבת בתו מאנוסתו מגזירה שוה דהנה וזימה. וכיון דבת בתו מאנוסתו (מאנוסתו) ערות בת בנך או בת בתך בת בתו מאנוסתו כתיב, וכתיב בה ערותך הנה. והנה יליף מהנה דזימה דבת בתו מנשואתו בשריפה, בתו מאנוסתו דאתיא בקל וחומר מבת בתו [וא"כ] כולהו מגזירה שוה נפקי משום דגלויי [מילתא] בעלמא הוא.
